ללא הרב קוק, זוהר וחסידות
הרב רבינוביץ' עומד בראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה', יחד עם הרבנים חיים סבתו ויצחק שילת, יותר משלושים שנים. בשנים אלה התבלט הרב בחיבוריו על משנת הרמב"ם, בהם 'יד פשוטה' ו'עיונים במשנת הרמב"ם', חיבורים שהקנו לו את המעמד של אחד מגדולי המומחים לתורת הרמב"ם. בנוסף לכך חיבר הרב רבינוביץ' את השו"ת 'מלמדי מלחמה - תשובות בענייני צבא וביטחון', ושו"ת 'שיח נחום' - תשובות בארבעת חלקי השולחן ערוך.
הרב מסתייג מפוליטיקה בכלל, אולם בתפיסת עולמו לפוליטיקה יש מקום חשוב ביותר: החברה, המדינה, הדמוקרטיה, אפילו שיטת הבחירות – כל אלו עברו דרך הגותו התורנית, ויחד עם נושאים רבים אחרים התאגדו כעת בספרו החדש 'מסילות בלבבם – פרקי הגות יחיד, חברה ומדינה בראי התורה'. בספר, שנערך מכלל כתביו ושיעוריו לאורך השנים על ידי תלמידו הרב אלי רייף, מקיף הרב רבינוביץ' באופן מרוכז כמעט כל היבט אפשרי של חיים יהודיים בימינו: ממצוות לימוד תורה ודרכי פסיקת הלכה, דרך בירורים במוסר, טעמי המצוות, תורה ומדע, המדינה בהגות ובהלכה, כלכלה, מעמד האישה והיחס בין ישראל לעמים.
הספר כתוב תוך הסתמכות על מקורותיו העיקריים של הרב רבינוביץ': ש"ס ופוסקים, ובעיקר הרמב"ם בהלכה וגם במחשבה - ספר מורה הנבוכים. באופן בולט הספר נעדר הגות שמקורה בפנימיות התורה - זוהר, חסידות ואפילו הרב קוק ומשנתו. כללו של דבר: "סברה של שכל ישר, והתבוננות רציונלית בתורה", כלשון הרב.
מעין מורה הנבוכים לדורנו?
"חס וחלילה", נבהל הרב, והבעת זעזוע על פניו, "אולי דברי נבוך...".
איך מגיעים לעסוק בנושאים בהיקף כזה?
"תמיד ראיתי את חובתי לעסוק בדברים שעומדים על הפרק. זו אחריות להוביל לידי הכרת המציאות וההתמודדות עם כל הבעיות, ולא לברוח ללימוד תורה, שמהווה מסתור מפני מה שמתרחש בעולם, אל מקום שבו שום דבר לא מעניין אותך ואתה יושב לך בפינה ולומד לעצמך. הקב"ה עושה לנו ניסים גדולים, קיבץ את גלויותינו לארץ ישראל ונתן לנו מדינה, וזה מטיל עלינו אחריות להתמודד".
התשתית של הרב שונה מכל רבני המגזר הדתי. הרב לא תלמיד של הרב קוק, ולא תלמיד של הרב סולובייצ'יק, לא חסיד ולא ליטאי תלמיד הגר"א. מה עיצב את עולמו של הרב?
"השכל הישר ופשט התורה", עונה הרב. "לא הכרתי את הרב קוק, ואת הרב סולובייצ'יק באמת הכרתי, אבל לא למדתי אצלו. מורי ורבי היה הרב פנחס הירשפרונג ממונטריאול, שהיה מתלמידי ישיבת חכמי לובלין. הוא היה בעל זיכרון מופלא, והש"ס כולו היה מונח לפניו כספר פתוח. כתלמידים שלו, היינו יושבים לפניו בגמרות פתוחות, והוא היה יושב בלי גמרא ומקשיב לנו קוראים את התוספות על העמוד. היינו בוחנים אותו, ומדלגים על מילה בתוספות או משבשים אותה, והוא מיד היה עולה עלינו ומתקן אותנו שלא כתוב כך אלא אחרת".
ומנין קיבל הרב את התפיסה הציונית?
"מהתורה", עונה הרב בחיוך שקו דקיק של תמיהה על עצם השאלה ניכר בו, וקובע: "כל אחד צריך ללמוד כדי שיעצב את דעותיו שלו". באופן כללי, הרב רבינוביץ' לא מוכן לקבל מוסכמות שאינן מלובנות בשכלו של הלומד. זה נכון גם לפסיקה הלכתית בכלל, וכמובן גם ביחס לענייני ציבור וכלל ישראל. וכפי שהוא נוהג לומר: "אני לא רוצה לייצר נקניקיות, אלא תלמידי חכמים. שכל אחד יהיה עצמאי ומיוחד".
הרב כותב שהוא לא יודע אם אנחנו באתחלתא דגאולה או לא. אז מה כן?
"איך אפשר לדעת דבר כזה? הרמב"ם אומר שייתכן שיהיה משיח שיצליח בכל דבריו ויבנה את בית המקדש, ולבסוף ימות וייהרג ואז נדע שהוא לא היה משיח. תאר לך דבר כזה! זה סימן רע מאוד", הוא מתבדח, "למי ניתן את הקוויטלאך?".
אז מדינת ישראל היא...
"הזדמנות היסטורית לחדש את חיי עם ישראל בארצו לאור התורה, מלווה בניסים ונפלאות שלא ראינו מאז ימות הנביאים, של שיבת ציון וניצחון על אויבי ישראל. האם זו אתחלתא דגאולה? האם זו התגשמות דברי הנביאים על אחרית הימים? אינני יודע, צריך נביא כדי לדעת זאת. מה שכן, זו הזדמנות נפלאה מאת ה' ואנחנו עלולים להחמיץ אותה חס ושלום, אם לא נדע לשמור עליה כמו שצריך בכל כוחנו".
במגזר הדתי יש כאלה שחושבים שהמדינה כפי שהיא היום, היא אויבת המשיח ולא מבשרתו. במילים אחרות, מחכים לאפוקליפסה שתגאל אותנו מהתקופה שאנחנו נמצאים בה.
"זה נכון לדאבון לבנו", נאנח הרב, "וזה נובע לעניות דעתי מעצלות השכל. כלומר, כדי ליישם שכל ישר צריך לעמול, להבין דברים בבריאה ובעולם. מצד אחד לדעת שישנן תופעות מצערות, אבל מאידך זה לא אומר שאנחנו רשאים להיגרר אחר הרגשות! עלינו להבין שגם הציפייה לגאולה אסור שתהיה ציפייה לגאולה שכולה בחלום. אין דבר כזה ולא יהיה דבר כזה".
הציבור רוצה ניסים ונפלאות, לראות את הכול מושלם, וזה ביחס ישיר לרמת התורניות שלו. נמאס מהמצב של המדינה.
"זה אסון גדול, כי אנשים חייבים יסודות של סברה ישרה. מי שלומד רמב"ם יומי יודע שמה שכתוב בחסידות המופלגת אלה דברים בטלים לגמרי. אני אומר לך שלא יהיה דבר כזה שפתאום ייפתחו השמיים ובית המקדש ייפול עלינו. הרי ההתקדמות שלנו היא נפלאה! מימות יהושע ועד מלכות שאול, כמה שנים חלפו? יותר מ‑400 שנים, וגם אז, בימי דוד, עוד לא הגיעו לבניין בית המקדש. לעומת זאת, כמה זמן קיימת המדינה? תהליכים היסטוריים לא מתרחשים בן לילה ולא בן יום, אנחנו ממש בתחילת הדרך. מה אנחנו חושבים? שאם נרקוד ריקוד חסידי השמיים ייפתחו ובית המקדש ירד משמיים? אמונה בהקב"ה היא לא אמונה בשטויות רח"ל, אלא מבוססת על המציאות שהקב"ה ברא בעולם. אני הייתי ילד בימי השואה, אבל אני זוכר שחשבו שבא הסוף לעם ישראל. זה היה קרוב מאוד, וניצלנו מזה. ולא עוד, אלא שיש היום יותר יהודים בארץ ישראל ממה שהיה אי פעם, אפילו בימי דוד המלך. זו תופעה שצריך להבין אותה ולהאמין שהקב"ה הוא בעזרנו, אבל גם אנחנו צריכים לעזור לו".
הטענה היום שהמדינה כממסד לא יכולה להוביל את זה יותר.
"זה לא נכון. היום התפקיד העיקרי זה קיבוץ גלויות, ואת זה המדינה עושה. מי היה מעלה בדעתו לפני 50 שנה שנהיה כמעט שבעה מיליון יהודים? הקב"ה עושים ניסים גלויים. צריך אמון בהקב"ה".
ואמון בהקב"ה משמעו?
"משמעו שעלינו לבנות לדורות, ולבנות לדורות זה לכנס כמה שיותר בני ישראל ולבנות איתם מדינה שתספק את הצרכים של כולם. יש לא מעט מדינות חדשות שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה, אף אחת לא התקדמה כמונו. זה לא סימן שהקב"ה מצליח דרכנו? מי שלא מכיר בזה הוא או טיפש או רשע".
יש ראשי ישיבות ורבנים שמכנים את הממשלה "ממשלת שמד", ואת מפלגת הבית היהודי שהרב תומך בה – "עמלקים".
"זה בגלל שלא לומדים תורה עם שכל ישר, לכן נופלים לקיצוניות. תראה כמה שטויות השתרשו בנו שהן באמת חילול השם גדול, למשל המחלוקת בפוניבז'. אפשר להעלות על הדעת דבר כזה? הקיצוניות הזאת היא טעות נוראה. זה תוצאה מכך שבמקום רמב"ם נתפסים לתורות מיסטיות שהבנתן לא ברורה ולא חד משמעית, או לחסידות מופלגת שמשבשת לאנשים את הדעת. מי היה מעלה על דעתו שתהיה תופעה כזו שערב ראש השנה אלפים עוזבים את ארץ הקודש, מקום שהשכינה שורה, ונוסעים לאומן? הרמב"ן פוסק שאסור להתפלל בקברים כי זה מקום טמא. זו היא עבודת ה'? זו הטעיה עצמית מהסוג הכי טיפשי".
אנשים מחפשים מזור לנפשם, ומה לעשות שלא מוצאים אותו במורה הנבוכים?
"צריך להתאמץ. אם יתאמצו - ימצאו. דברי תורה צריכים עיון, צריכים מאמץ, לנסות להבין ולא להטעות את עצמנו בדברים של מה בכך. לכן בישיבתנו זכינו, ברוך ה', לראות בוגרים שהם תלמידי חכמים אמיתיים".
הרב שמואל אויערבך לא תלמיד חכם גדול? ההתנגדות שלו למדינה היא חריפה.
"הכרתי את אביו, הוא לא היה קיצוני כזה. אביו תמך בחיילים, ראה בשירות הצבאי דבר חשוב. למרבה הצער, האדם נברא בעולם הזה באופן שיצטרך להתמודד עם כל מיני בעיות קשות, עם כל מיני כוחות שמנסים להרחיק אותו מהבורא יתברך. צריך להתמודד עם זה, וזה לא קל".
דמוקרטיה לכתחילה
ובכל זאת, ההתנתקות השפיעה על המצב הרוחני והלאומי. זה שבר אמיתי, לא?
"נכון, להירפא מזה זה תהליך ממושך, זה לא דבר שבן לילה חולף ועובר. אבל המדינה כולה ממש בהתפתחות ברוך השם, אנחנו רואים ניסים גלויים יום יום. אלא מה, צריך עיניים כדי לראות את הניסים, והרבה אנשים תקועים בראייה שלא רואה את המציאות האמיתית ומנסה להחשיך את העיניים".
ואיך מתמודדים עם דילמות בתוך הצבא – מוסר, צניעות, גירוש יהודים? יש הטוענים שזה כמעט בלתי אפשרי היום.
"אני יודע שיש לנו תלמידים שהתקדמו בצבא ואני מעודד אותם. ועם זאת, כשעשו את הפינוי האומלל הזה בגוש קטיף, אף אחד מהחיילים שלנו לא השתתף בזה".
סירוב פקודה?
הרב מחייך. "אף אחד מתלמידינו לא השתתף, זה מה שחשוב".
הרב רבינוביץ' רואה את מתכונת ישיבת ההסדר כצורת הישיבה האידיאלית, זאת לצד שילוב לימודי מדע וחוכמת חול, ומעודד את התלמידים – בהם הוא גאה ומדבר עליהם בעיניים מאירות – ללכת בדרך זו של תורה, צבא ומדע.
מה הרב אומר על הטענה שמישיבות ההסדר לא יוצאים מספיק בני תורה?
הרב מתרגש: "זה שקר גמור!", ומספר: "פעם המנהל של קרן רוטשילד העלה את הרעיון לתת מלגות לא רק לסטודנטים אלא גם לעשרה אברכים מצטיינים ביותר. הקרן הקימה ועדה מראשי הישיבות הגדולות, רובן חרדיות כמובן, שיבחנו את המומלצים שיגיעו מהישיבות השונות. הייתי אחד הנציגים הבודדים של הישיבות 'שלנו'. והנה, שמחתי לראות שכבר בשנה הראשונה היה נציג דתי-לאומי אחד מתוך עשרה. היו אז 18,000 כוללניקים חרדים ואולי 60 דתיים-לאומיים. לכן שמחתי מאוד שנציג אחד התקבל. בשנה השנייה היו שניים, ובשנה השלישית היו שלושה מתוך עשרה. אחרי המבחן האחרון שערכנו, ישבנו כל ראשי הישיבות ושתינו תה. העזתי ואמרתי: 'רבותיי, אני רוצה להבין מה קורה פה. בשנה הראשונה היה לישיבות שלנו נציג אחד. חשבתי שהוא כנראה בחור מאוד מוכשר ויוצא דופן. עכשיו יש לנו שלושה. לנו יש 60 ולכם 18,000, איך יכול להיות דבר כזה? לרגע הייתה דומייה, ואז ענה ראש ישיבת חברון באותה העת: 'מה אתה תמה? מי אלה ה‑60 אברכים שיש לך? מי שבחר אחרי הצבא לשבת וללמוד במקום ללכת לעבוד או ללמוד באוניברסיטה. אבל אצלנו, כל מי שלא רוצה ללכת לצבא בא אלינו, כל מי שלא רוצה להיות אחראי על המשפחה שלו, הולך אלינו ומרגיש פטור מכל החובות. ומי שלא רוצה ללמד, אז כדי שלא יהיה ביזיון למשפחה, הוא גם כן יושב אצלנו. כמובן שיש גם כאלה שכל רצונם ללמוד תורה, אבל הם המיעוט'. איש מהנוכחים לא חלק עליו. אגב, היו ביניהם שגם חשבו שצריך לשלוח את התלמידים שלהם שלא לומדים כמו שצריך לצבא, אבל הם פחדו לדבר על זה בפומבי".
אני לא מתכוון רק לרמת הלימוד של בוגרי ההסדר, אלא לתרבות הדתית-לאומית בכלל. התרבות הגויית אוכלת בנו, לא?
"אני לא מסכים שהתרבות הגויית דומיננטית אצלנו, ובכלל גם מי שיש לו יראת שמיים זה עדיין לא תריס מפני הפורענות. יצר הרע פועל בכל מיני דרכים, וזו טעות למדוד אם מישהו קרוב לה' לפי צורת התנהגות ומראה חיצוני. זה לא רלוונטי".
הרב אומר בספר שהשיטה הדמוקרטית היא לכתחילה לפי היהדות. כיצד?
"השיטה הדמוקרטית היא לכתחילית ויסודית בתורה, שקובעת שאין ממנים על הציבור שום דבר אלא מתוך דעת הציבור, וזה שורש הרעיון הדמוקרטי. בהלכה זה נקרא שבעת טובי העיר, שיש להם את הסמכות לתקן תקנות ציבור מעבר לתקנות התורה. אין היום נביא וסנהדרין שימנו מלך, לכן שבעת טובי העיר הנבחרים הם המלכות. ובאופן כללי, ברור שאם מתנהגים בצורה כזו שמכבדים את הצרכים של כל חלק של החברה אפשר להגיע לסוג של הסכמה כללית, ואז הדברים יבואו על תיקונם וישתבחו במשך הזמן. אבל אם עושים על כל דבר מלחמת עולם, רק מרבים מחלוקות ולא מתקנים שום דבר".
קשה לאנשי תורה לקבל רעיון של שוויון עם מי שלא הולך בדרכי ה'.
"אם אני לא יכול להסתדר עם האחר, איך אסתדר עם עצמי? חברה שכזו לא תהיה לה תקומה. אנחנו צריכים להסתדר עם כולם, והקב"ה יכול להסתדר עם מחללי השבת גם בלעדינו. צריך לדעת שהמדינה, ובעצם החברה, בנויה על שותפויות: כל חייו אדם הוא חלק מחברה, שכן הקב"ה ברא את האדם שלא יהיה יחיד בעולמו, ולכן בניית החברה היא היסוד של כל המציאות. החברה הגדולה בנויה מחברות קטנות יותר: יש חברה של שכנים, יש שעוסקים באותו עיסוק ועוד. בכל אלה צריך האדם לתרום את חלקו לקידום החברה בכל הכוח. ואם כולם עושים כך, משמיים מסייעים. ובאמת, רוב מצוות התורה בנויות כך, כדי שבני האדם יוכלו לבנות חברה תקינה. אבל זה לא יקרה מעצמו".
ומה אם החברתיות לא מאפשרת לי לקיים מצוות באופן מלא?
"לא צריך לוותר על כלום. יש חברות ברמות שונות. הרי הר הבית היה שייך לגוי, ובא דוד ורצה לקנותו. חז"ל אומרים שמשפחתו של ארוונה היבוסי נשארה בירושלים לדורות רבים כבני נח, וחז"ל שלחו להם תמיכה כספית בזמן שהיו עניים, והחזיקו אותם שם. לכן זה בסדר גמור שיש עוד חברות בתוך החברה הגדולה, המשותפת. גם עם לא יהודים אפשר להסתדר. ברור שהם צריכים שיהיה להם דין בני נח. אם רחמנא לצלן הם דאע"ש, זה כבר דבר אחר".
מול אתגרי השעה של עם ישראל, מה המסר העיקרי של הרב?
"צריך להכיר בכך שהקב"ה עושה לנו ניסים יום יום, ומי שלא רואה את זה, או שלבו חסום או שעיניו מכוסות. הקב"ה עושה ניסים, אנחנו נדרשים להכיר ולהיענות. אם כולנו נכיר את הניסים וכולנו נענה לקב"ה בהודיה על הניסים שלו, ונקבל עלינו את השגחתו והדרכתו, אז מן השמיים יסייעו ונגיע לגאולה שלמה במהרה בימינו".